מה צריך לדעת על «המאבק הסוציאליסטי»?

המאבק הסוציאליסטי: ייסוד מפלגות פועלים ואיגודים מקצועיים

המהפכה התעשייתית יצרה לא רק מכונות ומפעלים, אלא גם מעמד חברתי חדש: פועלים שכירים שעבדו בתעשייה ובערים. בשיעור זה נעסוק באופן שבו פועלים אלה החלו להתארגן כדי לשפר את מצבם. הרעיון המרכזי הוא שהמעבר מעבודה בודדת מול מעסיק לפעולה משותפת הוביל להקמת איגודים מקצועיים ולמפלגות פועלים.

מעמד עובדים חדש בעידן התעשייה

בחברה שלפני התיעוש עבדו אנשים רבים בחקלאות או במלאכה ביתית. עם התפתחות המפעלים, עברו המונים לערים ומכרו את כוח העבודה שלהם תמורת שכר. כך נוצר מעמד העובדים: קבוצה חברתית רחבה של אנשים שאין בבעלותם מפעלים או מכונות, והם מתפרנסים מעבודה שכירה.

מול הפועלים עמדו בעלי המפעלים, הסוחרים והמשקיעים, שכונו לעיתים בעלי ההון. הם החזיקו ברכוש ובאמצעי הייצור, כלומר במכונות, במפעלים ובקרקעות שבעזרתם מייצרים מוצרים. לכן הם יכלו לקבוע את תנאי העבודה. הפועלים היו תלויים בהם לפרנסתם, אך לא תמיד יכלו להשפיע על ההחלטות.

תנאי עבודה קשים והצורך בפעולה משותפת

במפעלים רבים שררו תנאים קשים. יום העבודה היה ארוך, השכר היה נמוך, והעבודה עצמה הייתה מסוכנת. פועלים, ובהם גם ילדים, עבדו לפעמים שעות רבות ללא הגנה מספקת מפני תאונות או מחלות.

פועל בודד היה חלש מול מעסיק. אם דרש שכר גבוה יותר או תנאים טובים יותר, אפשר היה לפטר אותו ולהחליפו באדם אחר. לכן הבינו עובדים רבים שרק פעולה משותפת יכולה לשנות את מאזן הכוחות. כאשר פועלים רבים פועלים יחד, הם יכולים להשמיע קול אחד ולהפעיל לחץ על המעסיקים ועל השלטונות.

האיגוד המקצועי: ארגון העובדים מול המעסיקים

איגוד מקצועי הוא ארגון של עובדים, לרוב מאותו מקצוע או מאותו ענף, שמטרתו לשפר את תנאי העבודה והשכר של חבריו. האיגוד מייצג את העובדים מול המעסיקים, מנהל בשמם שיחות ודורש תנאים טובים יותר.

שני כלים מרכזיים עמדו לרשות האיגודים:

• שביתה: הפסקה מאורגנת של העבודה, כדי ללחוץ על המעסיק להיענות לדרישות.
• משא ומתן קיבוצי: שיחות בין נציגי העובדים למעסיקים על הסכם משותף לעובדים רבים, ולא על תנאים אישיים לכל פועל בנפרד.

בתחילת הדרך פעלו איגודים במקומות רבים מחוץ לחוק. בבריטניה, למשל, בוטלו בשנת 1824 חוקים שאסרו על עובדים להתארגן יחד. בשנים שלאחר מכן הוסדרה פעולת האיגודים בהדרגה, והם הפכו לגוף מוכר וחשוב בחיי העבודה.

מפלגות פועלים: המאבק עובר לזירה הפוליטית

האיגודים יכלו לסייע במקום העבודה, אך בעיות רבות דרשו פתרון מצד המדינה. למשל, רק חוק יכול היה להגביל את אורך יום העבודה, לאסור העסקת ילדים בעבודות מסוכנות או לקבוע ביטוח לעובדים. לכן החלו פועלים להקים מפלגות פועלים שייצגו את האינטרסים של מעמד העובדים בבחירות ובחקיקה. מפלגות אלו פעלו בפרלמנט, כלומר בבית הנבחרים.

במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בגרמניה מפלגות פועלים סוציאליסטיות, שהתאחדו בהמשך. בשנת 1890 קיבלה המפלגה המאוחדת את השם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. בבריטניה הוקמה בשנת 1900 מפלגת הלייבור, כלומר מפלגת העבודה, שצמחה מתוך האיגודים המקצועיים ומתוך ארגונים סוציאליסטיים.

הקמת המפלגות שינתה את המאבק. הפועלים לא הסתפקו בדרישות ממעסיק אחד, אלא ביקשו להשפיע על החוקים, על המסים ועל מדיניות הרווחה של המדינה כולה.

הרעיון הסוציאליסטי

המאבק של הפועלים נשען גם על רעיונות חדשים. סוציאליזם הוא תפיסה חברתית וכלכלית שביקשה לצמצם את הפערים בין העשירים לעניים ולשנות את היחסים בין בעלי ההון לבין העובדים. חלק מההוגים הסוציאליסטים טענו שאמצעי הייצור צריכים להיות בבעלות ציבורית או בפיקוח ציבורי, ולא רק בידי בעלי הון פרטיים.

בתוך התנועה הסוציאליסטית היו זרמים שונים. היו שדיברו על שינוי מהפכני של הסדר החברתי. לעומתם, זרמים סוציאל-דמוקרטיים ביקשו לקדם שיפורים בדרכים חוקיות: בחירות, חקיקה ורפורמות, כלומר שינויים הדרגתיים בחוקים ובמוסדות. מפלגות פועלים רבות באירופה פעלו בעיקר בדרך זו.

הישגי ההתארגנות

הפעולה המשותפת של האיגודים ושל מפלגות הפועלים הובילה לשינויים חשובים. בהדרגה חוקקו מדינות באירופה חוקים שהגבילו את שעות העבודה, אסרו העסקת ילדים בעבודות מסוכנות, וקבעו פיקוח על הבטיחות במפעלים.

בכמה מדינות הונהגו גם צעדי רווחה ראשונים, כמו ביטוח מחלה או ביטוח תאונות עבודה. במקביל נאבקו מפלגות פועלים להרחבת זכות הבחירה, כדי שלעובדים רבים יותר תהיה השפעה פוליטית. כך הפך המאבק הסוציאליסטי מגורם מקומי של פועלים בודדים לכוח חברתי ופוליטי רחב.

שני מסלולים משלימים

האיגוד המקצועי והמפלגה פעלו בשני מסלולים שונים, אך קשורים זה בזה:

• האיגוד פעל בעיקר מול המעסיקים, וטיפל בשכר, בשעות העבודה ובתנאים היומיומיים.
• המפלגה פעלה בעיקר מול המדינה, וביקשה להעביר חוקים ולהשפיע על המדיניות הציבורית.

השילוב בין שני המסלולים חיזק את מעמד העובדים. האיגודים נתנו לפועלים ניסיון בארגון, בערבות הדדית ובניהול מאבקים. המפלגות נתנו להם קול בזירה הפוליטית. יחד הם ביססו את מעמד העובדים כגוף חברתי מאורגן. גוף זה היה לאחד הכוחות המרכזיים באירופה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20.